"דרך המלך" לפירוקה של חברה שהגיעה לסוף דרכה ומבקשת להתפרק, היא בהליך של פירוק מרצון, הננקט על-ידי החברה וממומן על ידה או על-ידי בעלי מניותיה, ואינו דורש, על-פי רוב, את התערבותו של בית-המשפט. המדובר בדרך פשוטה ומהירה שאינה מטילה חובות על המערכת הציבורית.
לעומת זאת, הליכי פירוק כפוי - פירוק באמצעות בית-המשפט - מחייבים הפעלת גורמים נוספים מלבד החברה ואורגניה וכרוכים בעלויות ניכרות למערכת הציבורית. בהליך של פירוק באמצעות בית-המשפט הכונס הרשמי ובית המשפט נוטלים חלק פעיל בהליך, וכרוכות בו עלויות נכבדות {כגון: פרסומים, קיום אסיפות נושים, בדיקת תביעות חוב, מינוי בעלי תפקידים, ביצוע חקירות}, זאת, כאשר הנטל ברובו, ולעיתים אף כל כולו, מוטל על הקופה הציבורית.
לכן, חשוב כי נכיר היטב בעילות לפירוק חברה על-ידי בית-המשפט. בחיבור זה, דן המחבר בעילות לפירוק חברה על-ידי בבית-המשפט תוך מתן הסברים {טקסטבוק} והתייחסות להלכה הפסוקה.
מבין נושאי הספר (חלקי):
אימתי יתנגד הכונס הרשמי לבקשת הפירוק ולמתן צו הפירוק; האם יש להטיל לפתחו של בית-המשפט הליך של פירוק כאשר לחברה קשיים בקבלת החלטות; החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית-המשפט {סעיף 257(1) לפקודת החברות}, מהם המקרים בהם יעשה שימוש בעילה הקבועה בסעיף 257(1) לפקודה, החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שהואגדה או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה {סעיף 257(2) לפקודת החברות}, מספר חבריה פחת, בחברה ציבורית – משבעה ובחברה פרטית – משניים {סעיף 257(3) לפקודת החברות}, החברה היתה חדלת פרעון {סעיף 257(4) לפקודת החברות}, מה הדין כאשר קיימת מחלוקת על קיומו של חוב, בית-המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק {סעיף 257(5) לפקודת החברות}, אימתי רואים חברה כחדלת פרעון, סמכותו המקומית והעניינית של בית-המשפט המוסמך לדון בבקשת הפירוק, סייגים לבקשת פירוק מאת משתתף או נושה, סמכות היועץ המשפטי לממשלה, בקשת צו פירוק כשהחברה מתפרקת מרצון או בפיקוח, סמכות בית-המשפט בדונו בבקשת פירוק, עיכוב הליכים נגד חברה שנתבקש פירוקה, תחילתו של פירוק, מי הרשאים להגיש לבית-המשפט בקשה לפירוק החברה, הליכי פירוק על-פי תקנות החברות (פירוק).