מתוך דברי ההקדמה לספר מאת כב' השופט עידו רוזין, שופט בית-משפט שלום באר-שבע:
"דוקטרינת הנזק הראייתי הינה פרי פסיקת בתי-המשפט לערכאותיהם השונות. למרות שהמדובר בדוקטרינה המצויה בראשית דרכה (באופן יחסי), המחבר פורש בפנינו יריעה מפורטת ורחבה.
עורך-דין שלומי נרקיס נטל עליו את המשימה והוציא תחת ידו את חיבורו זה, אשר מסביר את המושגים השונים הקשורים בדוקטרינה זו, תוך ניתוח מאמרים שנכתבו בנושא במקביל לפסיקה וכן תוך בחינת השפעת הדוקטרינה על תחומי המשפט השונים.
מאחר והדוקטרינה יוצרת "נקודת מפגש" מסויימת לתחומי המשפט השונים, באמצעות חיבור זה יוכלו הקוראים להתוודע לסוגיה מזוויות ראיה שונות, כאשר המחבר בוחן בחיבור גם את ההשפעה על תחומים נוספים, כגון: המשפט הפלילי, דיני עבודה ומשפחה, למרות שעיקר ההשפעה של הדוקטרינה, מתבטאת בתחום הנזיקין והרשלנות הרפואית.
מן הפן הדיוני נקבע שנזק ראייתי מתרחש כאשר הנתבע פוגע ביכולתו של התובע להוכיח את טענותיו, למשל - על-ידי הסתרת ראיות, אזי בית- המשפט עלול להעביר את נטל ההוכחה מכתפי התובע לכתפי הנתבע. מטרת הדוקטרינה היא שאותו צד המחזיק במידע רלוונטי, שיש לו גישה אליו, יגלה אותו בהזדמנות הראשונה הנקרית בפניו ולא יסתירו מהצד האחר.
במידה והנתבע גורם, בהתנהגותו הרשלנית, נזק ראייתי לראיות התובע ופוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיותיו לטובתו, אזי בית-המשפט עשוי להעביר את נטל ההוכחה לכתפיו של הנתבע. כלומר - ניתן לומר שבמובן מסויים הפן הדיוני הראייתי מקים חזקה עובדתית לפיה במקרה והנתבע "אשם" בחסרון ראיות, אזי בית-המשפט יכול לקבוע שהראיות החסרות - אם היו מובאות בפני בית-המשפט - היו תומכות בגרסתו של התובע ולמעשה משמשות לטובתו.
מן הפן הנזיקי-מהותי מתייחסת דוקטרינת הנזק הראייתי למקרים בהם הנזק הראייתי גדול עד כדי הגשת תביעת נזיקין על-ידי הצד הנפגע.