ארבע סיבות מדוע בקשה לצו ירושה (או בקשה לצו קיום צוואה) אינה מתיישנת

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

בקשה לצו ירושה איננה מתיישנת, מכמה טעמים:

ראשית, הליך בר התיישנות הוא הליך אזרחי לפני בית-משפט {סעיף 1 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958}, שעניינו תביעה לקיום זכות {סעיף 2 לחוק ההתיישנות}. כלומר, הליך אזרחי בין שני צדדים {או יותר} בשאלת קיומה של הזכות מושא ההליך.

צו ירושה איננו הליך בין צדדים בנוגע לקיומה של זכות כלשהיא. מדובר בהליך ייחודי, במסגרתו מוצהר מי הם יורשי המנוח/ה, הא ותו לא {סעיפים 66(א), 69(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965}.

אכן, צו הירושה אינו אלא צו המצהיר, מי הם יורשיו של הנפטר ומה שיעור חלקו של כל אחד מהם בעזבון. אין בית-המשפט קובע בהליך הנדון את היקף נכסיו של הנפטר ואת פירוטם, כשם שאינו קובע את חלקו של יורש בנכס מסויים {ע"א 12/83 לוי עמרם נ' דוד עמרם, פ"ד לח(3), 556}.

שנית, אין בחוק הירושה {או בתקנות הירושה, התשנ"ח-1998} מגבלת זמן כלשהיא להגשת בקשה לצו ירושה, להבדיל מבקשה לביטול צו ירושה {שיש להגישה בהזדמנות הסבירה הראשונה - סעיף 72(א) לחוק הירושה}. לא מדובר בלקונה אלא בהסדר שלילי.

שלישית, צו ירושה, בדומה לקביעת סטטוס, פועל את פעולתו כלפי כולי עלמא, ולא רק בין צדדים נוגעים בדבר {צו ירושה וצו קיום כוחם יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו - סעיף 71 לחוק הירושה}. בכלל זה, בין השאר, הזכות לעתור למתן צו ירושה אינו נחלתו הבלעדית של יורש פלוני. ממילא, לא שייך לטעון, כי עתירתו של יורש זה או אחר התיישנה.

רביעית, צו ירושה נועד לקיים את רצונו של המנוח {רצון המיוחס לו על-ידי הדין, בהיעדר צוואה - סעיף 2 לחוק הירושה}. משכך, לא ניתן להלום טענת התיישנות, שתוצאתה איון האפשרות לקיים את רצון המנוח, בניגוד לעקרון היסוד בדיני ירושה.

מן המקובץ לעיל עולה שבקשות לצו ירושה {או לקיום צוואה} מחוסנות מפני טענת התיישנות {ראה גם ת"ע (יר') 34214-08-19 מ' ת' נ' א' א', פורסם באתר נבו (2020); ת"ע (ת"א) 64095-01-20 י' י' ל' נ' י' ל' א', תק-מש 2020(4), 1536 (03.11.20)}.

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.