שינוי מוטבים בקופת גמל או בפוליסת ביטוח באמצעות הוראות צוואה

פורסם : 15.02.2019

הדפסת המאמר

שלח לחבר

שינוי מוטבים בקופת גמל או בפוליסת ביטוח באמצעות הוראות צוואה

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

לעיתים תכופות עולה השאלה, האם הודעה בדבר שינוי מוטבים בקופת גמל או בפוליסת ביטוח, באמצעות הוראות צוואה, צריכה לעבור בחייו של המצווה, או האם יהא לה תוקף, גם אם הועברה לאחר פטירת המצווה?

 

כפי שנראה להלן, בשאלה זו, ישנה מחלוקת פוסקים בין שופטי בית-המשפט העליון.

 

סעיף 147 לחוק הירושה קובע כי "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על-פי חוזה ביטוח, על-פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על-פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".

 

סעיף 147 לחוק הירושה קובע שלמוטב בחוזה ביטוח או בחשבון קופת גמל זכויות שאינן חלק מעזבונו של אדם. מקורן, בחוזה לטובת צד שלישי שמותנה בתנאי - מותו של המיטיב, להבדיל מעזבון של תהליך חלוקתו כללים ודינים משלו {ראה גם ע"א 477/79 עזבון המנוח בכר שלום נ' בכר, פורסם באתר נבו (27.07.81)}.

 

במילים אחרות, סעיף 147 לחוק הירושה מוציא באופן גורף את כל כספים המשתלמים מקופת גמל לתגמולים מגדר העזבון, ומקנה עדיפות למוטב שנקבע על-ידי העמית על פני עזבונו, כמוגדר בצוואה או בדין {ק"ג (ת"א) 19827-05-15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' ורדה סטולובי, תק-עב 2017(2), 20981 (2017)}.

 

אם-כן, מהי תכליתו של ההסדר הקבוע בסעיף 147 לחוק הירושה? בעניין שחר {רע"א 8622/13 ‏המוסד לביטוח לאומי נ' שחר, פורסם באתר נבו (07.09.16)}, נקבע שמדובר בתכלית סוציאלית. הסדרי גמל הם חלק ממערך הביטחון הסוציאלי בישראל. העברת זכויות אלה למוטב העמית לאחר מותו, באה להגשים תכליות סוציאליות פרטיות וכלליות. ככאלה, זוכים הם להגנות המחוקק שהקנה למבוטח שיקול-דעת רחב לקבוע מוטבים מוגדרים ומסויימים בחייו. זכות המוטבים בהסדרים אלה היא בבחינת זכות "משוריינת", שכפופה אך לשינויים של המיטיב עצמו, ובכך מוגנת אף מפני נגישתם של נושי העזבון.

 

סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, קובע כי "בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על-פי חוזה ביטוח, על-פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על-פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".

 

ההלכה בדבר אופן ניסוח התניה של הכספים בקופות התגמולים והעברתם לעזבון נקבעה בעניין מירי פישר {ע"א 3807/90 מירי פישר נ' תמר קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מז(5), 104} שם נקבע כי:

 

"לשם הסרת ספק, שהמדיניות המשפטית הרצויה צריכה להיות שהתניות וביטולי הוראות לפי סעיפים 147 ו- 36(ב) הנ"ל, מן הנכון שיהיו בנוסח ברור וחד-משמעי, כדי למנוע ספקות, תהיות, ואי-הבנות ואף תביעות בעקבות תשלומי כפל בלתי-מוצדקים."

 

ובמילים אחרות, שינוי או ביטול המוטב בצוואה, צריך שיהיה בנוסח ברור וחד-משמעי, כדי למנוע ספקות, תהיות ואי-הבנות ואף תביעות בעקבות תשלומי כפל בלתי-מוצדקים.

 

בשאלה האם הודעה בדבר שינוי מוטבים בקופת גמל או בפוליסת ביטוח, באמצעות הוראות צוואה, צריכה לעבור בחייו של המצווה, או האם יהא לה תוקף, גם אם הועברה לאחר פטירת המצווה, ישנה מחלוקת פוסקים בין שופטי בית-המשפט העליון.

 

בעניין פישר שלעיל נקבע כי שינוי המוטב, במובן הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים, חייב להיעשות במתן הוראה לקופה עוד במהלך חייו של המצווה.

 

בפסק-דין מאוחר יותר {ע"א 233/98 שושנה כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים, פ"ד נד(5), 493; ייקרא להלן: "עניין שושנה כץ"}, פירט כב' השופט אנגלרד, את המחלוקת הקיימת בפסיקה בסוגיה זו והבהיר כי דעתו היא כי אין צורך כי ההודעה תישלח לקרן עוד בחייו של המנוח:

 

"לגופה של השאלה, אעיר כי בבית-משפט זה נחלקו הדעות. יש הגורסים כי כל הודעה בדבר החלפת מוטב חייבת להינתן בחייו של המנוח. ראה: ע"א 477/79 עזבון בכר שלום נ' בכר; דעת הרוב בפרשת פישר, בעמ' 111-109; דעת הרוב ב- ע"א 5027/90 מילשטיין נ' אקוה (להלן: "פרשת מילשטיין"), בעמ' 568-566; ד' שורץ שינוי המוטב בקופת גמל ובביטוח חיים - דיסהרמוניה בחקיקה ובפסיקה ויישובה, בעמ' 373-371. ויש הגורסים כי הדרישה להודעה בחיים אינה חלה על החלפת מוטב הבאה מכוחה של צוואה. ראה: ע"א 236/84 מנהל עזבון המנוחה הלה יפה ז"ל נ' שוורץ; דעת המיעוט בפרשת פישר, בעמ' 113; דעת המיעוט בפרשת מילשטיין, בעמ' 570-569; שלו בספרה הנ"ל, בעמ' 450. לא אכחש כי דעתי נוטה לאלה הגורסים כי במקרה של צוואה, אין צורך כי ההודעה עליה תינתן לקרן בחייו של המנוח."

 

בעניין עזבון המנוחה הילה יפה {ע"א 236/84 עזבון המנוחה הילה יפה נ' שוורץ ואח', פורסם באתר נבו (01.09.91)}, הבהיר בית-המשפט מהו הרציונל העומד בבסיס ההכרה בצוואה כהודעה על שינוי המוטב, גם לאחר פטירת המבוטח:

 

"השאלה היא, האם הודעה כאמור צריכה היתה להגיע אל הקופה, כחייבת, עוד בחייה של המנוחה, הנושה, או האם ההודעה יכלה להגיע אל הקופה, כפי שהגיעה בפועל, גם לאחר פטירתה של המנוחה...

 

הודעתו של הנושה לחייב מגלמת בתוכה את האינטרס שלו, שייעשה ברכושו כרצונו, לאחר פטירתו. הכלל הרחב מחייב להעדיף אינטרס זה. יחד-עם-זאת, העדפה זאת צריכה להיבחן במבחן המעשה, שלא מתוך התעלמות מן העובדות הנגלות במציאות, חדשות לבקרים. לעיתים קרובות, הודעות כאלו מעוררות קשיים רבים, שכן נפקותה של ההודעה לחייב, כמו מימוש האינטרס של המוטב, מושגים לאחר פטירתו של הנושה...

 

(ד) לדעתי, יש להבחין בין הודעה רגילה לבין הודעה בלתי-ישירה, הכלולה בצוואה. מקור ההבחנה הוא בדרישה לאותנטיות של ההודעה ובדרישה הנוספת, שהיא תשקף את מידת הרצון החופשי של הנושה לעשותה. השאלה אינה מתעוררת כלל בהודעה רגילה, הניתנת לחייב עוד בחייו של הנושה. תוכנה של הודעה כזאת ניתן לאימות ללא כל קושי, כך שיישמרו לא רק האינטרס של הנושה לעשות ברכושו כרצונו, אלא גם אינטרס ההסתמכות של הקופה ושל המוטב הראשון. האפשרות לאמת את תחנה של ההודעה לחייב חשובה, שכן בכך ניתן לסלק חששות לפעולה של תשלום כספים על-סמך הודעה שניתנה שלא כדין...

 

בדרך כלל, צוואה בכתב נעשית בפני עדים, ובכך מתקיימת גם דרישת האימות של תוכנה. הכלל הרחב הוא, שצוואה מוחזקת בכשרותה, אלא אם מוכחים פגמים שמביאים לפסילתה. ניתן להניח, שזאת היתה גם הנחתו של המחוקק, כאשר ציין, בהוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים, שהודעתו של הנושה יכולה להינתן לחייב גם בצוואה."

 

ב- ת"ע (ב"ש) 660/09 {ע.ב נ' י.ח, פורסם באתר נבו (03.06.12)} בית-המשפט אימץ את עמדת כב' השופט אנגלרד בעניין שושנה כץ, וציין כי אף הספרות נוטה לעמדת כב' השופט אנגלרד בעניין הילה יפה ושושנה כץ הנ"ל.

 

עוד פירט בית-המשפט בעניין זה, נימוק נוסף בגינו יש להעדיף את הגישה המכירה בצוואה כהודעה המשנה את ההוראה אשר ניתנה לחברת הביטוח:

 

"יתר-על-כן, מצאתי להוסיף כי משעה שהמחוקק קבע בסעיף 36(ב) לחוק החוזים, כי בהוראות צוואה יכול מבוטח לשנות את ההוראות שניתנו לחברת הביטוח בדבר זהות המוטבים בקרות מקרה הביטוח, הרי שיש לשאול עצמנו מהי הצוואה אליה ניתן להתייחס כצוואה מחייבת, תקפה.

 

צוואה תהא בת-תוקף רק משעה שניתן לגביה צו קיום צוואה. צו קיום צוואה יכול להינתן רק לאחר פטירתו של המצווה.

 

צוואתו האחרונה של אדם היא שתהא הצוואה בת-התוקף ובטרם פטירת המצווה לא ניתן לדעת בוודאות מהי צוואתו האחרונה, שכן הוא רשאי בכל עת לשנות או לבטל אותה.

 

בשעה שזה הוא המצב בדיני הירושה, הרי שהמסמך היחיד אליו ניתן להתייחס כצוואה מחייבת, כנזכר בהוראות סעיף 36(ב) לחוק החוזים, הוא הצוואה לגביה ניתן צו קיום על-ידי הערכאה המוסמכת.

 

משעה שצו קיום צוואה אינו יכול להינתן, אלא לאחר פטירתו של אדם, הרי ש"הודעה בדבר צוואה" המועברת לאחר פטירת המנוח, יכולה להתייחס אך ורק לצוואה שקויימה באמצעות צו קיום לאחר פטירתו של אדם.

 

כל "צוואה" אחרת שהועברה קודם לפטירת המבוטח, על ידו, לידיעת חברת הביטוח, כמוה ככל הודעה שרשאי המבוטח להעביר בחייו ואילו הצוואה שניתן לגביה צו קיום צוואה, תהא הצוואה האחרונה, המחייבת, לאחריה לא ניתן לקבל עוד הוראות שינוי בדבר רשימת המוטבים."

 

בדומה, בית-המשפט המחוזי בעניין פלונית {ע"מ 1030/06 פלונית נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', פורסם באתר נבו (21.09.06)}, אישר את פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה ואת קביעותיו כי חרף העובדה כי הודעה בדבר שינוי המוטבים בצוואה לא נשלחה לקופת הגמל בחיי המנוחה, יש לראות את הוראות הצוואה כגוברות על פוליסות הביטוח.

 

ב- ק"ג (ת"א) 42515-12-16 {גאולה בן אליהו נ' תגמולים של העובדים בעיריית תל-אביב, תק-עב 2018(1), 14530 (2018)} נדונה השאלה מי זכאי לקבלת כספי הביטוח אשר נצטברו לזכותו של מר שלמה בן אליהו ז"ל {להלן: "המנוח"} בקופת הגמל, האם התובעת, גרושתו של המנוח המופיעה כמוטב בפוליסה, או היורשים אותם מינה המנוח בצוואה.

 

ביום 16.07.91 חתם המנוח על בקשת הצטרפות לקופת הגמל של עיריית תל-אביב ובטופס הבקשה מינה את התובעת כמוטב בפוליסה. וכך נכתב בבקשה:

 

"הריני להודיעכם בזה, כי מיניתי את הרשומים להלן, כמוטבים לעניין הזכויות הנובעות מחברותי באגודה, לאחר מותי ועל-כן יהיו הם זכאים לקבל את כל הכספים אשר יעמדו לזכות חשבוני אצלכם. מינוי מוטבים זה תקף גם לכספי הביטוח ההדדי, אשר האגודה עורכת עבור עמיתיה."

 

בהמשך לכך, בסעיף פרטי המוטב נכתבו פרטיה האישיים של התובעת.

 

ביום 24.01.13 חתם המנוח על צוואה, בה הוריש לבנו ולבת זוגו גב' מיכל כהן, את עזבונו כמפורט בצוואה. וכך נכתב בצוואה {סעיף 4.2}:

 

"את כל יתרת רכושי מכל סוג שהוא, כולל נכסי ניידי ולא-ניידי, התכולה בדירת המגורים שלי מכל סוג שהוא, כולל נכסי ניידי ולא-ניידי, התכולה בדירת המגורים שלי מכל סוג שהוא, וכן כל הכספים, החסכונות, הכספות, קופות הגמל, ני"ע, מטבע זר, מטלטלין מכל סוג וכל היוצא בזה למעט האמור בסעיף 4 לעיל, לבני היקר, נווה בן אליהו ת.ז. ____ ולבת זוגי היקרה, מיכל כהן ת.ז. ____, בחלוקה שווה ביניהם."

 

בהמשך לכך, בסעיף 5 לצוואה נכתב:

 

"מבלי לגרוע מהוראות סעיף 4 לעיל, הנני מצווה, כי בת זוגי היקרה, מיכל כהן, תקבל את כל הזכויות הסוציאליות, אשר היא זכאית להם על-פי דין מתוקף היותה בת זוגי לחיים והידועה בציבור שלי ובכלל זה כל גמלה."

 

לאחר פטירת המנוח, פנתה התובעת לנתבעת 1 וביקשה לקבל את כספי הגמל ואולם הנתבעת 1 סירבה לבקשתה. יתרת הכספים הצבורים בקופת הגמל נכון לחודש 08/17 עומדת על סך של 135,328 ש"ח.

 

בית-הדין עסק, בין השאר, בשאלה למי שייכים כספי המנוח הצבורים בקופת הגמל, האם לתובעת או לנתבעת 2?

 

בית-הדין מצא כי צוואת המנוח מקיימת את התנאים הנדרשים לשם החלת החריג הקבוע בסעיף 147 לחוק הירושה, לפיו הכספים בקופת הגמל הינם חלק מהעזבון בהתאם לקבוע בצוואה, מהטעמים הבאים:

 

הראשון, הסעיף המפורט בצוואת המנוח נוסח באופן ברור ועולה ממנו כי רצונו של המנוח היה להוריש לנתבעת 2 את הכספים הצבורים בקופת הגמל.

 

בית-הדין לא קיבל את טענת התובעת, לפיה המדובר בסעיף אשר נוסח באופן כללי וסתמי. אף כי המנוח לא נקט באופן מפורש בשם קופת הגמל, הרי שהוא הביע באופן ברור ומפורש את רצונו לחלק גם את הזכויות הכספיות הצבורות לו בקופות הגמל לבנו ולגב' מיכל כהן, הנתבעת 2.

 

בנוסף, המנוח הבהיר בצוואתו, כי רצונו כי כל מסמך וכל צוואה אשר נעשו לפני חתימת צוואתו האחרונה יבוטלו {כך קובע סעיף 1 לצוואה: "הנני מבטל כל צוואה אחרת וכל כתב איזה שהוא שנעשה על ידי עד היום, והוראות צוואה זו הן שיחייבו"}.

 

בית-הדין מצא כי האופן בו נוסחה צוואת המנוח, מלמד באופן ברור מה היה אומד דעתו של המנוח וכי רצונו היה לכלול את הכספים המחוזקים בקופות השונות כחלק מהעזבון ובהתאמה לכך, מדובר בהוראה לשינוי המוטבים בפוליסה, בהתאם לרצונו של המנוח וכפי שנקבע בצוואה.

 

השני, בית-הדין בחן את השאלה האם יש תוקף להוראת שינוי המוטבים כפי שנעשתה בצוואה. במקרה הנדון, לא היה חולק כי המנוח לא מסר את צוואתו ו/או הודעה בדבר שינוי המוטבים לנתבעת 2, בטרם הלך לעולמו.

 

במחלוקת הקיימת בין הפוסקים בסוגיה זו, בית-הדין מבכר, בנסיבות מקרה זה, את עמדתו של כב' השופט אנגלרד בעניין שושנה כץ, לפיה, כאשר אדם מצווה את שיעשה בעזבונו במסגרת צוואה, תהיינה הוראות הצוואה מחייבות אף אם לא הובאו לידיעת חברת הביטוח עוד בחייו של המצווה.

 

בית-הדין סבר כי פרשנות זו נכונה יותר בנסיבות מקרה זה, לאור משך הזמן הרב אשר חלף מהמועד בו חתם המבקש על בקשת ההצטרפות לקופת הגמל ועד למועד חתימתו על הצוואה בשנת 2014. במהלך תקופה זו התגרש המנוח, כאשר אף חלף זמן רב מאז מועד גירושיו 1997 ועד לחתימתו על הצוואה.

 

נסיבות אלו מחזקות את המסקנה לפיה רצונו של המנוח לא היה להוריש את הכספים הצבורים בקופה לתובעת אלא לבת זוגו במועד פטירתו ולבנו, כפי שנרשם בצוואה.

 

השלישי, בית-הדין בחן את האם תקנון הנתבעת 1 האוסר על משלוח הודעה בדבר שינוי מוטבים לאחר פטירת המוריש.

 

התובעת הפנתה לסעיף 23ז לתקנון, אשר קובע כי:

 

"במקרה של מות חבר, תשלם האגודה את הכספים העומדים לזכות החבר לנהנים על-פי כתב המינוי, ובהיעדר כתב מינוי, תשלם האגודה את הכספים בהתאם לצו ירושה, או צו צוואה. במידה ולא יהיה יורש אחרי החבר המת, או זכאי על-פי כתב מינוי מוטבים, יישארו הסכומים העומדים לזכותו רכוש האגודה."

 

לא ניתן להסיק מקיומו של סעיף זה, כי זכותה של התובעת גוברת על זכותה של הנתבעת 2, אשר שמה צויין בצוואה. זאת, מאחר ובסעיף זה לא מפורט מה הדין במקרה בו שינה המנוח את המוטב במסגרת צוואה מאוחרת אותה כתב, כפי שהיה במקרה הנדון. כלומר, סעיף זה אינו קובע מתי ובאילו נסיבות יש להודיע על שינוי מוטב לפיכך, אין בו כדי להוכיח כי צוואתו של המנוח אינה יכולה להיחשב כהודעה מאוחרת על שינוי המוטב בפוליסה.

 

בנוסף, עיון בתקנון 2016 אשר הוצג על-ידי הנתבעת 1 מלמד כי בתקנון 2016 אין הוראה אשר קובעת כי על המבוטח למסור הודעה על שינוי המוטבים, עוד במהלך חייו. מהאמור בתקנון זה עולה כי המבוטח רשאי לשנות את המוטבים, גם באמצעות צוואה אשר תימסר לאחר פטירתו.

 

רביעית, בית-הדין שקל גם את הטענות הנוספות אותן העלתה התובעת, ובכלל זאת, את טענת התובעת כי המנוח נמנע מלשנות את שם המוטב בפוליסה, אף שקיבל הודעת תקופתית שנתית אותה קופת הגמל שולחת לעמיתים, בה רשום כי ניתן לשנות מוטבים. לשיטת התובעת, יש להסיק מכך כי התובע נמנע במכוון מלשנות את שם המוטב בפוליסה. בית-הדין דחה טענה זו בקובעו כי התובעת לא הוכיחה כי הודעות כאמור אכן התקבלו בידי התובע בפועל וכי התובע עיין בהם ונתן את דעתו לכך. מדובר בטענה ספקולטיבית אשר לא ניתן להקיש ממנה מה היה אומד דעתו של המנוח.

 

בסיכומו-של-דבר, בית-הדין מצא כי מתקיימים התנאים הנדרשים בסעיף 147 לחוק הירושה, לפיהם הכספים הצבורים בקופת הגמל הינם חלק מעזבון המנוח ומסקנה זו עולה בקנה אחד עם רצונו הברור של המנוח.

 

ב- עמ"ש (ת"א) 39687-04-16 {עזבון המנוחה פ' ז"ל נ' פ' ד', תק-מח 2017(4), 42627 (2017)} בית-משפט קמא קבע כי כספי קופות גמל וקרנות השתלמות - סך העולה על 6 מיליון ש"ח - שנצברו למנוחה כ"עמיתה" בקופות אצל המשיבים 3 ו- 4 {להלן, בהתאמה: "הראל" ו"מגדל"; וביחד: "חברות הביטוח"} - אינם נכללים בגדר העזבון, והמשיבים זכאים לכספים אלה כנהנים/מוטבים - לפי הוראת סעיף 147 לחוק הירושה.

 

בקבלו את הערעור קבע בית-משפט של ערעור:

 

"סיכומם-של-דברים

53. בין המנוחה לבין ילדיה, המשיבים, היתה מערכת יחסים "בעייתית" כבר מילדותם - ומשך למעלה מעשרים השנים האחרונות לחייה של המנוחה היה קרע של ממש בין המנוחה לבין ילדיה. בנסיבות אלה, בחרה המנוחה להדיר את הבנים מרכושה - בהתאם להוראות צוואה, שצו לקיומה ניתן כחצי שנה לאחר פטירתה.

 

בערעור זה נבחנה שאלת הזכאות לכספים שבקופות בחברות ביטוח - "הראל עצמה תעוז" בהראל ו"קהל השתלמות" במגדל - תוך פרשנות סעיף 147 לחוק הירושה וסעיף 36(ב) לחוק החוזים.

 

בהתאם לפרשנות המסמכים הקשורים בקופות עצמן, נקבע כי - מלכתחילה - לא נקבעו המשיבים כנהנים/מוטבים לכספים שבקופות, והעזבון הוא שזכאי לכספים, בהתאם לקביעתה של המנוחה - תוך הפניה לצוואתה, המתייחסת באופן נרחב ביותר לכלל רכושה של המנוחה, ובהתאם לכלל נסיבות עריכת הצוואה וקביעת הוראותיה. במקרה זה העברת הכספים לעזבון נעשית בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח, והכספים שומרים על מהותם ככספים "לבר-עזבוניים".

 

לחלופין, אף בהתאם לפרשנות לפיה לא העזבון הוא שנקבע כנהנה/מוטב לכספים שבקופות - הרי שכדין ובהתאם להוראות תקנון הקופות, שונו הוראות הנהנים/מוטבים על-ידי המנוחה, במובן הוראות החוק שצויינו לעיל.

 

בסופו-של-יום מהמסמכים שנחתמו על-ידי המנוחה עולה ברורות כי המשיבים אינם המוטבים בהתאם להוראות המנוחה ועל-כן אינם זכאים לכספי הקופות.

 

ולחלופי חילופין, יש לראות בהוראות הצוואה כהתנאה על הוראת סיפא סעיף 147 לחוק הירושה.

מכל מקום, בהתאם לכל אחת מהפרשנויות, העזבון הוא שזכאי לכספים שבקופות בהראל ובמגדל.

 

54. אשר-על-כן, אמליץ לחברי כי הערעור יתקבל ופסק-דינו של בית-משפט קמא יבוטל.

 

כמו-כן, יבוטל צו הירושה שהוצא ביום 14.05.14 (ה"מתייחס לנכסים שאינם מוזכרים בצוואתה (של המנוחה)").

 

המשיבים יעבירו את הכספים שקיבלו מחברות הביטוח (הראל ומגדל) מהקופות לעזבון, באמצעות מנהל העזבון, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעת קבלת כל סכום וסכום ועד להעברתו למנהל העזבון.

 

ככל שנותרו כספים, כאמור, אצל חברות הביטוח, אלו יעבירו אותם ישירות לעזבון, באותו אופן.

 

בנוסף, המשיבים יחזירו לעזבון את ההוצאות ושכר-טרחת עו"ד שנפסקו לטובתם בפסק-דינו של בית-משפט קמא, ככל ששולמו לידיהם - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעת קבלתם ועד החזרתם..."

 

ב- תמ"ש (ת"א) 10421-06-12 {ד"ר י' ואח' נ' עזבון המנוחה ט' ואח', תק-מש 2012(4), 491 (2012)} בית-המשפט עסק בשאלה, האם במקרה דנן ניתן לראות בהוראות הצוואה משום שינוי מוטב ברור וחד-משמעי?

 

כלומר, למי מגיעים כספי קופת הגמל של המנוח ד"ר ו' ז"ל לאחר מותו? האם לנהנים על-פי צוואת אשתו המנוחה שהיתה המוטבת בקופת הגמל או לנהנים של המנוח, בהתאם לצוואה מאוחרת שנערכה שנים רבות לאחר שהמנוח קבע כי אשתו תהיה המוטבת בקופת הגמל?

 

בית-המשפט הגיע לכלל מסקנה, ובקבלו את התובענה, כי ניתן לראות בצוואה משום הוראה מפורשת כי אף כספי קופת הגמל נכללים בעזבון והוראות הצוואה חלות עליה. לפיכך, יש לראות בצוואה משום שינוי המוטב בקופה.

 

כידוע, "מצווה לקיים דברי המת" הוא עקרון העל בדיני ירושה ואין ספק כי לאור האמור בצוואתו של המנוח, הוא רצה כי היא תחול אף על קופת הגמל, כפי שטוענים בצדק התובעים.

 

במקרה דנן, אף לשיטה הסבורה כי לא ניתן לשלוח הודעה על שינוי מוטב לאחר פטירת העמית, תקנון קופת הגמל מאפשר זאת, כל עוד לא הועברו הכספים למוטבים.

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.