מאת: עו"ד שלומי נרקיס
לצורך הוכחת הטענה בדבר היעדר כשרות ניתן להסתייע בחוות-דעת רפואית באשר למצב המצווה בעת עריכת הצוואה. כידוע, חוות-הדעת במקרים אלו מתבססת רובה ככולה על מסמכים רפואיים ולא על בדיקה של המצווה, ומהווה בעצם "ניתוח שלאחר המוות".
נוכח קושי מובנה זה, אין חוות-דעת המומחה מהווה הראיה שאין בלתה ובית-המשפט יכול ויסתייע בראיות נוספות, כגון עדויות של עורכי הדצוואה, רופאים שטיפלו במצווה בעת עריכתה, מכרים שהכירו את המצווה וכיוצא בזה.
בית-המשפט רשאי להעדיף עדויות אלו על פני עדות המומחה הרפואי.
החיסרון המובנה האמור של חוות-דעת רפואית, שנערכה לאחר המוות ישפיע על המשקל הראייתי שיתן בית-המשפט לחוות הדעת לפי הנסיבות שבפניו.
יוער, כי נקודת הזמן הקריטית לבחינת כשירותו של המצווה הינה מועד החתימה על הצוואה, ועל חומר הראיות להתייחס למועד זה. בית-המשפט מחוייב לבחון את מצבו של המנוח בשעת עשיית הצוואה שקיומה מתבקש.
כאשר הצוואה נערכה בשנת 2008 וחוות-דעת מומחה בית-המשפט מתייחסת למסמכים רפואיים משנת 2001, אזי במקרה שכזה, יש ליתן לחוות-דעת מומחה בית-המשפט - משקל ראייתי מסוייג.
חוות-הדעת מסייעת לבית-המשפט בהבנת מצבו הנפשי של המנוח תוך הסבר מפורט על הפרעת הנפש ממנה סבל וסיווגה. אולם, בהיעדר מסמכים רפואיים נכון למועד עריכת הצוואה אין בית-המשפט יכול להסתייע בה, כדי ללמוד על מצבה הנפשי של המנוח, נכון למועד עריכת הצוואה.
© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.