רוצה שנתקשר? הקלק כאן

בית-משפט דחה את התביעה בעילה הנסמכת על חוק איסור לשון הרע תוך שהוא מקבל את התביעה באשר לעוולת הנגישה

פורסם : 10.05.2016

הדפסת המאמר

שלח לחבר

בית-משפט דחה את התביעה בעילה הנסמכת על חוק איסור לשון הרע תוך שהוא מקבל את התביעה באשר לעוולת הנגישה

מאת: עו"ד שלומי נרקיס

ב- תמ"ש 18646-02-13 {פלוני נ' פלונים, טרם פורסם (24.07.14)} נדונה תביעת נזיקין-כספית על סך 500,000 ש"ח שעילותיה הן עוולת הנגישה ולשון הרע. הצדדים לתביעה הינם אחים.

 

לטענת התובע בעקבות פניות שהתובע קיבל מעוברים ושבים המכירים את האחים בעניין כך שהנתבע 1 מסתובב בתחתונים בלבד ברחובות היישוב בו מתגוררים האחים. התובע העיר לנתבע 1 שיחדל מלעשות כן. מאז הנתבעים עשו הכל על-מנת לפגוע בתובע, כאשר הנתבע 2 הוא הגורם המסית בין הנתבע 1 לתובע.

 

עוד נטען, כי הנתבע 1 הגיש נגד התובע תלונת שווא במשטרה בגין כך שתקף אותו. התובע נעצר ונלקח ממנו נשקו האישי. לטענת התובע, הוכח בהליך הפלילי שבשעת האירוע התובע היה בטיפול שיניים.

 

התובע טען, כי הנתבעים פרסמו את מלוא כתב האישום שהוגש נגד התובע לרבות בקשות שונות שהוגשו בתיק והציגו אותו כעבריין אלים ומסוכן לסביבה.

 

מנגד טענו הנתבעים כי התביעה מהווה נדבך נוסף במערכת ההתנכלויות וההליכים אותה מנהל התובע כנגד הנתבעים במסגרת הליכים משפטיים שונים.

 

נתבע 1 הגיש תלונה במשטרה, לשם הגיע כשהוא מדמם. התלונה הוגשה בתום לב וכאמצעי הגנה אל מול התנהלותו האלימה של התובע. נתבע 1 פעל בסבירות, בתום לב וללא זדון. לאור ההליכים המתנהלים בין הצדדים ואפוי התלונה מקומה הטבעי להתברר במשטרה.

 

נתבע 2 טען, כי משלא הוא הגיש את התלונה במשטרה ומשכתב התביעה אינו מגלה שמץ של עילה כלפיו, יש לדחות את התביעה כנגדו על-הסף.

 

בית-המשפט קבע, כי משהתברר, בסופו של יום, שבשעת האירוע התובע היה בביקור אצל רופא שיניים, ברי כי תלונת הנתבעים הינה תלונת שווא שנפתחה בזדון וללא סיבה. ואולם, עוללת הנגישה מתקיימת בהקשר לנתבע 1 בלבד שכן, הנתבע 1 הוא זה שהגיש את תלונת השווא למשטרה. התובע לא הוכיח את מעורבותו של נתבע 2.

 

עוד נקבע, כי התובע, אשר הינו בבחינת "המוציא מחברו" לא הוכיח שהנתבעים פרסמו את עניין ההליך במשטרה ו/או בבית המשפט ביישוב, ומכאן שטענת התובע לפי הפך למוקצה בפני חבריו לא הוכחה.

 

זאת ועוד. לטענת התובע הוגשו מספר תלונות שווא נגדו וצווי הרחקה. ואולם, התובע לא פירט טענה זו ו/או צירף מסמכים לעניין זה כנדרש.

 

יתירה מזאת, התובע לא הוכיח את תוכן הפרסומים והיקפם ומשכך ברי כי המדובר בטענות בעלמא.

 

בית-המשפט הדגיש בפסק-דינו כי התובע נמנע מלהביא עדים מטעמו, למשל: שכנים שביקשו מהתובע להעיר לנתבע 1 על כך שהנתבע 1 מסתובב בתחתונים ביישוב - והדבר מדבר בעד עצמו.

 

עוד נקבע, כי התובע - במסגרת סיכומיו - הרחיב בהקשר ל"עוולת הרשלנות" - עוולה אשר לא נזכרה בכתב התביעה. בהקשר זה נקבע, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה ומשכך טענותיו של התובע בעניין זה - נדחו.

 

בסופו של יום בית-המשפט קבע כי לא ברור מדוע התובע תבע דווקא סך של 500,000 ש"ח. התובע לא ציין במפורש מהו סכום הפיצוי אותו הוא מבקש בגין עוולת הנגישה ולא הוכיח באיזה סך מסתכם הנזק שנגרם לו בגין עוולה זו.

 

בנסיבות העניין, קבע בית-המשפט, כי על נתבע 1 לשלם לתובע פיצוי כספי בגין עוולת הנגישה בלבד בסכום של 10,000 ש"ח. התביעה כנגד נתבע 2 נדחתה.

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.