מהם התנאים לשם קביעת משמורת משותפת?

מאת: עו"ד שלומי נרקיס

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי ההורים שניהם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם {ראה סעיף 14 לחוק}.

 

בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית מוגדרת האפוטרופסות ככוללת את "החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות לחינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח ידו ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם, וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו".

 

סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית מתייחס להורים החיים בנפרד וקובע כי הם רשאים להסכים "על מי מהם תהיה האפוטורפוסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע".

 

מינוחים כמו "מי יחזיק בקטין" ומה תהיינה זכויות ההורה האחר "לבוא עמו במגע" מעוררים אי-נוחות מסויימת ודומה כי התאימו לשנות ה- 60 עת נחקק החוק.

 

מונחים אלה כבר אינם תואמים את מציאות החיים של ישראל 2014, בה מקובל כי ההורים, שניהם, מגלים אחריות הורית מלאה ביחס לקטינים ובמקרים רבים, עדים אנו לילדים אשר שוהים חלק מהזמן בבית האם וחלק מהזמן בבית האב.

 

בתקופה האחרונה גוברת הנטיה לעשות שימוש בביטוי "אחריות הורית" ולהעדיפו על פני השימוש במונח "משמורת" ובתי המשפט לענייני משפחה נוטים לאשר הסכמים שכלל אינם מתייחסים לשאלת המשמורת ובמקומה מתייחסים לחלוקת זמני השהות של כל אחד מההורים עם הקטינים.

 

יגיד החושש כי הימנעות מקביעת המשמורת בידי אחד ההורים, עלולה להעמיק את הסכסוכים שבין ההורים, בין אם לעניין גובה המזונות ובין אם לעניין חלוקת הקצבאות והזכאויות שההורה "המשמורן" זכאי לקבל, אולם אנו סבורים, כי אין מקום לחשש זה.

 

גובה המזונות מוכרע גם היום, בין היתר, תוך התחשבות בזמני השהות של הקטין עם כל אחד מההורים ולאו דווקא בהתאם להגדרת המשמורת.

 

ברי כי בבואו לפסוק את גובה המזונות על בית המשפט להבחין בין אב, שילדיו שוהים עימו פעמיים בשבוע כולל לינה וכל סוף שבוע שני (לשני לילות), לבין אב שילדיו "מבקרים" בביתו למספר שעות בשבוע. משכך הם פני הדברים, לא הגדרת המשמורת היא שמהווה גורם בקביעת גובה המזונות, כי אם חלוקת השהות של הקטינים בפועל בין בתי ההורים.

 

כיום, הורה משמורן זכאי להטבות וקצבאות שונות כגון: קצבת ילדים, הנחה בארנונה, מענק המשולם בתחילת השנה כהשתתפות בעלות הצטיידות לבית הספר. כך גם קיימת התייחסות להגדרת ההורה המשמורן במסגרת ההצעה שעלתה לאחרונה על ידי משרד האוצר, להעניק להורה משמורן פטור ממע"מ ברכישת דירה חדשה, בתנאים מסויימים.

 

נוצר מצב שלהגדרת ההורה המשמורן יש השלכה על זכויות והנחות בעלות משקל כלכלי. אלא, שאין בקושי האמור כדי להצדיק הימנעות מחלוקת זמני השהות של ההורים עם הקטינים כפי שקורה בפועל, והתעקשות על קביעת "הורה משמורן".

 

הפתרון במקרה כזה, יכול וצריך להיות של חלוקת הקצבאות, ההנחות והזכאויות המוענקות לכל אחד מההורים, אם באופן שווה או באופן יחסי.

 

למרות האמור לעיל, דעתינו, כמו גם הרוח הנושבת, לא יכולה לגבור על הוראת החוק ועד אשר לא ייערך שינוי חקיקתי, על בית המשפט לקבוע ביחס לכל אחד מהקטינים מי מההורים יחזיק בו ומה תהיינה זכויות ההורה האחר לבוא עמו במגע, בהתאם לסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית.

 

בשנים האחרונות החלו בעלי דין, כמו גם בתי המשפט, לקבוע כי במקרים של חלוקת האחריות ההורית באופן שווה, המשמורת על הקטינים תהא "משמורת משותפת".

 

במקרה כזה, הכירה הפסיקה ב"משמורת משותפת" כגורם שמשליך על גובה המזונות. כאשר בפועל, גם במקרים של משמורת משותפת, נקבע גובה המזונות בעל תיק, לפי כל מקרה לגופו וכך גם שאלת חלוקת הקצבאות.

 

למעשה ניתן למנות מספר תנאים לשם קביעת משמורת משותפת בין ההורים. ואלה הם:

 

הראשון, מסוגלות הורית טובה של שני ההורים.

 

השני, רמה גובהה של שיתוף פעולה בין ההורים.

 

השלישי, מעורבות ההורים בחיי הילדים.

 

הרביעי, קיומו של קשר טוב ותקין בין ההורים לבין הילדים.

 

החמישי, מגורי ההורים בסמיכות.

 

נדגיש כי מקום בו קיימים התנאים לעיל, יש להעביר נטל שלילת ההסדר המשותף, לשכמו של הטוען כנגד.

 

אולי תרצה/י לקרוא גם על:

 

- כיצד על יורש להסתלק מחלקו בעזבון לטובת אחר?

 

- ידועים בציבור - מהם התנאים לצורך הכרה של בני זוג כידועים בציבור?

 

- קביעת המשמורת אצל האישה היא קביעה שיכולה להשתנות!!!

 

- אמות המידה בפסיקת מזונות לקטין במקרה של משמורת משותפת של שני ההורים