סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה למול בית-משפט "אזרחי" לדון בתובענה אזרחית

מאת: עו"ד שלומי נרקיס

סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה, מצויות בסעיף 1 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 {ייקרא להלן: "החוק"}.

 

סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה אזרחית נתונה לו אך ורק בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 1(2) לחוק. מדובר בתנאים מצטברים ועל כן רק בהתקיים כל התנאים יהיה בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בתובענה. די בחסרונו של אחד מהתנאים, כדי לשמוט את סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה {ראה גם תמ"ש 39274-12-13 ד' נ' ש', טרם פורסם (24.12.13) כפי שיובא להלן בהרחבה}.

 

אם כן, סעיף 1(2) לחוק מונה ארבעה תנאים:

 

הראשון, "תובענה אזרחית". תנאי זה עוסק בסוג התובענה.

 

השני, "בין אדם או עזבונו". תנאי זה עוסק בזהות התובע.

 

השלישי, "לבין בן משפחתו או עזבונו". תנאי זה עוסק בזהות הנתבע. המונח "בן משפחתו" שבחוק אינו שווה ערך למונח החברתי "בן משפחה" אלא עליו לקיים קשר משפחתי ביחס לתובע בהתאם למוגדר בהמשך סעיף 1(2) לחוק העוסק בהגדרת "בן משפחתו" - שם מונה החוק שש קבוצות בלבד של קרובי משפחה: בן זוג, ילדיו, הוריו, נכדו, הורי הוריו, אחיו ואחיותיו, כאשר בחלק מהקבוצות הנ"ל כלולים גם בני משפחתו של בן הזוג.

 

כאמור, שש קבוצות אלו בלבד מקיימות את הקשר המשפחתי הנדרש, כאשר בהחלט ישנן קבוצות נוספות של קרובי משפחה אשר אינם נזכרים בחוק וממילא אינן מקיימות את הקשר המשפחתי הנדרש, כמו למשל: דוד, אחיין ובן דוד. יוער כי לא מדובר בהשמטה או ברשימה שאיננה סגורה, אלא ברשימה סגורה בהחלט ובעלת הסדר שלילי מכוון לגבי יתר קבוצות קרובי המשפחה.

 

הרביעי, "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה". תנאי זה עוסק במהות הסכסוך. פרשת חבס עוסקת אך ורק בתנאי הרביעי.

 

נדגיש כי בהלכה שנקבעה בפרשת חבס ניתן לדון ולהתפלפל רק אחרי שתנאי הקשר המשפחתי מתקיימים. הלכת חבס אין בכוחה, ואף אינה מתיימרת, לבוא במקום התנאי הנדרש באשר לקשר המשפחתי.

 

כלומר, במקום שתנאי הקשר המשפחתי אינם מתקיימים, אף אם מהותה של התובענה האזרחית הינה "סכסוך בתוך המשפחה,, היא איננה בסמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה.

 

לעיתים עולה השאלה מה זה כבר משנה אם התובענה תידון כאן או כאן ומדוע יש להכביר מילים בעניין זה? לכל היותר "טעינו" והעברנו ממשם לכאן, מה זה כבר משנה מי השופט שיידון הלא ממילא מדובר בתובענה אזרחית שתידון לפי החוקים האזרחיים וכי בית-המשפט לענייני משפחה לא אמור לדעת חוקים אזרחיים?

 

אם כן, אכן לא זהות השופט משנה אלא זהות בית-המשפט. בית-המשפט לענייני משפחה הינה רכאה בעלת סמכות דיונית וראייתית השונה מבתי המשפט האזרחיים.

 

חיובו של מי שאינו נמנה על "הגרעין הקשה" של בני המשפחה להתדיין בבית המשפט למשפחה, עלול "לקפחו" לעומת מתדיין בבתי המשפט האזרחיים ולשלול ממנו מספר יתרונות דיוניים וראייתיים העומדים לו בבתי משפט אלה. 

 

הגמשת כללי הדיון ודיני הראיות לגיטימית כשמדובר בסכסוכים משפחתיים "אמיתיים" על-מנת שלבית המשפט לענייני משפחה יהיו כלים להתמודד עם סוג זה של סכסוכים ולהכריע בהם בדרך התואמת את הבעייתיות המיוחדת להם.

 

אך ככל שפוחתת ה"משפחתיות" המעורבת בסכסוך, ראוי לאפשר למתדיינים למצות את זכויותיהם הדיוניות והראייתיות הלגיטימיות במסגרת התדיינות אזרחית רגילה.

 

אולי תרצה/י לקרוא על:

 

1. מחיקתה של בקשה למזונות זמניים על-הסף - אימתי?

 

2. פסיקת מזונות אישה

 

3. צוואה שנעשתה בפני נוטריון

 

4. ציטטו אותנו בפסקי דין