רוצה שנתקשר? הקלק כאן

מתנה שהושלמה ברישום בחיי הנותנת, אינה נחשבת כ"מתנה לאחר מיתה" האסורה לפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה

פורסם : 05.09.2025

הדפסת המאמר

שלח לחבר

מתנה שהושלמה ברישום בחיי הנותנת, אינה נחשבת כ"מתנה לאחר מיתה" האסורה לפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

בית-המשפט קבע כי מתנה שהושלמה ברישום בחיי הנותנת, גם אם הוטלו עליה מגבלות, אינה נחשבת כ"מתנה לאחר מיתה" האסורה לפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה. 

 

ב- ת"א (ת"א) 65698-08-22 {אשר אלקובי נ' שושנה חזק, תק-מח 2025(1), 17716 (09.03.25)} בית-המשפט קבע:

 

"13. מכאן נעבור לבחון את טענתו השניה של התובע והיא שהסכם המתנה הוא למעשה מתנה לאחר מיתה שיש לבטלו בהתאם לסעיף 8 לחוק הירושה.

 

14. סעיף 8(ב) לחוק הירושה קובע כי "מתנה שאדם נותן על-מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".

 

15. בתצהיר המתנה שעליו חתמה המנוחה ביום 14.5.06 נאמר בסעיף 4 כי "מקבלי המתנה יהיו מנועים מלעשות שום עסקה מכל סוג שהוא לרבות השכרה ו/או מכירה במתנה הנ"ל כל זמן שאני בחיים (להלן: "המגבלה")". בסעיף 5 לתצהיר נאמר כי "להבטחת קיום המגבלה הנ"ל תירשם הערת אזהרה במעמד העברת הזכויות ללא תמורה על-שם מקבלי המתנה, אשר תימחק לאחר אריכות ימים ושנים עם הצגת תעודת פטירה שלי". הנתבעים הסכימו להגבלות אלו בתצהיר שעליו חתמו בו ביום.

 

16. האם מגבלה זו מלמדת שלא מדובר במתנה מחיים אלא למעשה מדובר במתנה שכוונתה היתה שתוקנה לנתבעים רק לאחר פטירתה של שרה? במקרה דנן, נרשמה הערת אזהרה על הדירה בהתאם למגבלה ביום 22.11.06, הצדדים חתמו על שטרי העברת זכויות ביום 14.11.06 והדירה נרשמה ע"ש הנתבעים בלשכת רישום המקרקעין ביום 28.11.06.

 

17. מאחר שהוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה יוצרת מגבלה משמעותית על חופש ההתקשרות של הצדדים, נקבע שהוראת סעיף זה תפורש על דרך הצמצום. כפי שציינה כב' השופטת ברון (בדעת הרוב) ב- ע"א 879/14 נחשון נ' נחשון (5.5.16) (להלן: "פסק-דין נחשון"): "הדעה השלטת בפסיקה ובספרות היא כי יש לפרש את סעיף 8(ב) לחוק הירושה על דרך הצמצום, גישה הנובעת מן העמדה המבכרת את חופש החוזים, והרואה בעין רעה ניסיון להגביל אדם מלהתחייב כרצונו בנוגע לרכושו".

 

18. במקרה דנן, שלושה ימים לפי שנחתמו תצהירי המתנה, ביום 11.5.06, חתמה המנוחה על שתי צוואות כאשר אחת מהן מתייחסת רק לדירה ובה היא הורישה אותה לנתבעים. עורך-הדין מזור הסביר שהמנוחה ביקשה לערוך גם צוואה וגם מתנה ביחס לדירה והעובדה שהיא חתמה על שני המסמכים מלמדת כפי שהסביר עורך-הדין, שהמנוחה הבינה את ההבדל בין שני המסמכים והיא הביעה את רצונה להעניק לנתבעים את הדירה לא רק לאחר אריכות ימים ושנים שלה אלא כבר לאלתר. זאת, בכפוף למגבלה לפיה הנתבעים יהיו מנועים למכור או להשכיר את הדירה במשך כל ימי חייה.

 

19. עו"ד מזור הסביר בחקירתו כי: לא היתה כוונה שהמתנה תחול רק לאחר המוות אלא זו "מתנה לכל דבר ועניין. העברה ללא תמורה בחיי אדם" (עמ' 85 שורה 33)... זו היתה מתנה ללא תנאי בהסתמך על הקשר האמיץ ביניהם" (עמ' 89 שורה 7). משעו"ד מזור נשאל מדוע אם היא רצתה לתת את הדירה לנתבעים במתנה היא ערכה גם צוואה ביחס לדירה הוא השיב כי: "היא החליטה שהיא רוצה להבטיח שאף אחד לא יתנגד לרצונה לתת דירה... בין לבין עד שנעשה את המתנה, היא רצתה להבטיח שתהיה לה צוואה... אני חושב שלפי סדר הדברים בתחילה רצתה לעשות צוואה ורק לאחר מכן לשכלל את זה ולבצע גם העברה ללא תמורה" (עמ' 90 שורות 23-16).

 

20. בפסק-דין נחשון קבעה כב' השופטת ברון כי: "על כוונת הצדדים לעסקת המתנה - אם הענקה לאלתר או שמא רק לאחר מותו של הנותן - ניתן ללמוד בראש ובראשונה מתוך לשון הסכם המתנה ונסיבות כריתתו, כמו גם מהתנהגות הצדדים לפני ולאחר ההתקשרות ביניהם בעסקת המתנה... ההגבלות שקבעו הצדדים על השימוש שיעשה המערער בזכויות שניתנו לו לא נועדו לגרוע מתוקפה המידי של המתנה - אלא אך ורק להבטיח את רווחתו של המנוח עד ליומו האחרון". דברים אלו יש להחיל אף על מקרה דנן. אכן, ההגבלה שהוטלה על הנתבעים במסגרת תצהירי המתנה היא משמעותית. ואולם, העובדה שהמנוחה ערכה גם צוואה ביחס לדירה והעובדה שהדירה נרשמה עוד בחיי המנוחה ע"ש הנתבעים בכפוף להערת האזהרה, מלמדת שאכן המנוחה התכוונה להעניק לנתבעים את הזכויות בדירה עוד בחייה תוך הגבלה על יכולתם למכור או להשכיר את הדירה כל עוד היא חיה. אין מדובר אם-כן במתנה שתחול רק לאחר פטירת המנוחה אלא במתנה מחיים שהושלמה ברישום. זכות הבעלות שהוקנתה היא אכן מוגבלת ומצומצמת ואולם, היא ניתנה בחיי המנוחה.

 

21. כפי שנקבע על-ידי כב' השופט גרוסקופף ב- ע"א 4009/22 נעם כץ נ' שלי בן עטיה (18.10.23): "כאשר מועברת בעלות בנכס מקרקעין בחייו של הנותן, יוצר הדבר חזקה כבדת משקל, לפיה כוונת הנותן היא להקנות את המתנה לאלתר, ולא במועד מאוחר יותר... העברת בעלות במרשם המקרקעין היא לרוב סוף פסוק להתלבטות. זאת, לאור היותה של העברת הבעלות אינדיקציה מובהקת לסופיות החלטת הנותן, שכן על דרך הכלל משלב זה נותן המתנה אינו רשאי לחזור בו מהקנייתה... כאשר ישנן ראיות משמעותיות המעידות על רצונו של המנוח להקנות את הנכס שבבעלותו במתנה למי שאינו יורשו החוקי, יש לשאוף לפרש את הוראות ההסכם בצורה מקיימת, משמע מתוך הנחה כי כוונתו של המנוח היתה להקנות את המתנה עוד במהלך חייו באופן שעולה בקנה אחד עם סעיף 8(ב) לחוק הירושה... חילוקי הדעות בתיק זה... נותנים בעיני משנה תוקף לצורך לקבוע בעניין זה חזקה פרשנית חדה לפיה בהיעדר אינדיקציות ברורות וחד משמעויות המלמדות אחרת, אין ליחס לנותן כוונה ליצור מתנה מחמת מיתה".

 

22. סיכום ביניים: העובדה שהמנוחה ערכה שלושה ימים לפני שנחתמו תצהירי המתנה צוואה ביחס לדירה, בצירוף העובדה שעו"ד מזור העיד שהסביר למנוחה את משמעות המתנה לאלתר ובתוספת החזקה הפרשנית הנ"ל, מלמדת שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח שכוונת המנוחה היתה להעניק את הדירה במתנה לנתבעים רק לאחר פטירתה ולכן יש לדחות את טענת התובע שהסכם המתנה מנוגד לסעיף 8(ב) לחוק הירושה."