האם יש בהתנהגות מחפירה של הנתבעת כדי להביא לביטול זכותה של האחרונה כבת ממשיכה?

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

ב- תמ"ש (טב') 14046-11-11 {פ.ת נ' מ.ת, פורסם באתר נבו (18.02.14)} התובעת ובעלה ז"ל {להלן: "התובעת" ו/או "ההורים"}, היו יחדיו בעלי זכויות של ברי-רשות בנחלה {להלן: "המשק" ו/או "הנחלה"}. על משק זה חל חוזה משולש שנערך בין הנתבעים 4-2 {מושב עובדים, הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל}.

בשנת 1990 מינו ההורים את בנם ז"ל ואשתו {הנתבעת} כבנים ממשיכים במשק. המינוי אושר על-ידי המושב והסוכנות היהודית לארץ ישראל {נתבעים 3-2}.

בין התובעת לנתבעת נכרת הסכם וזאת באמצעות שני תצהירים  אחד של התובעת והשני של הנתבעת לפיו:

התובעת מוותרת לטובת הנתבעת, על חלקה בכספי פוליסת ביטוח החיים של בנה ז"ל {בעלה של הנתבעת} וגם על חלקה בעזבון בעלה המנוח {של התובעת} בכספי פוליסת הביטוח. הנתבעת בתמורה לוויתור זה - ויתרה על זכותה כבת ממשיכה במשק בכפוף לקבלת מגרש והבית הבנוי עליו, ללא תמורה כספית.

התובעת עותרת להורות על אכיפת התחייבות הנתבעת בהסכם. לשיטתה, בהתנהגותה של הנתבעת המסרבת לעמוד אחר התחייבויותיה למרות שקיבלה ממנה כסף רב, יש כדי התנהגות מחפירה המעניקה לה את הזכות לבטל מינויה כבת ממשיכה.

לטענת הנתבעת, מי שעומד מאחורי התביעה שהוגשה על-ידי התובעת {חמותה של הנתבעת} הינם ילדיה של התובעת אשר לוטשים עינם אל המשק ואל זכויותיה של הנתבעת כ"בן ממשיך" ומנסים בכל דרך לסלק את הנתבעת מדרכם ולנשל אותה מזכויותיה. לטענת הנתבעת, מי שעומד מאחורי התביעה הינו הגיס המיועד לקחת את מקומה כבן ממשיך. לשיטתה, לא היה  ולא נכרת הסכם בתמורה לפיו היא מוותרת על זכויותיה במשק כבת ממשיכה בתמורה לויתור התובעת על כספי דמי הביטוח של המנוח.

בית-המשפט דחה את התביעה וקבע כי, על-פי לשונו הברורה של תצהיר התובעת בהסכם בין התובעת לנתבעת, הראשונה ויתרה על דמי פוליסת ביטוח החיים של בנה ז"ל {בעלה של הנתבעת} לטובת אשתו הנתבעת אך, אין כל זכר בגוף התצהיר לתמורה כלשהי כנגד הויתור ובוודאי לא בתמורה לוויתור על זכות של "בן ממשיך".

בנוסף, קבע בית-המשפט כי, לאחר שהתובעת או מי מטעמה הציגו לנתבעת מצג שווא, תוך הטעיה, הצהרה כוזבת למציאות והעלמת פרטים, חתמה על ההסכם לפיו: כי אם היא מוותרת על זכויות "בן ממשיך" במשק, היא תקבל את המגרש לרבות בית המגורים, הצימרים תוך תשלום כל עלויות פיצול המגרש, אחרת אם לא תחתום, איימו עליה שלא תקבל כלום ואף לא את בית המגורים והצימרים כי המשק עדיין רשום על-שם התובעת.

ועל-כן, חתמה על ויתור בגין זכויותיה כבת ממשיכה באמונה שלמה ותמימה כי זה מצב הדברים הנכון וכי בדרך זו "תציל" את בית המגורים והצימרים. היא לא ידעה שבהיותה "בן ממשיך" היא ממילא תקבל את כל המשק והמגרש כולל הבית והצימרים.

בית-המשפט הורה על דחיית התביעה וקבע כי הנתבעת יכולה לחזור בה מהתחייבותה לוותר על זכותה כבת ממשיכה.